קרלסון על הגג

כָּל אֶחָד הָיָה רוֹצֶה חָבֵר כְּמוֹ קַרְלְסוֹן, כִּי קַרְלְסוֹן הוּא “הַטּוֹב בָּעוֹלָם” בְּכָל הַדְּבָרִים.
הוּא אוֹכֵל־הָעוּגוֹת הַטּוֹב בָּעוֹלָם, בַּשְׁלַן־הַקְּצִיצוֹת הַטּוֹב בָּעוֹלָם, הַתַּחְבְּלָן הַטּוֹב בָּעוֹלָם, וְנוֹסָף עַל הַכֹּל — הוּא גַּם מְעוֹפֵף!
הוּא גָּר עַל הַגַּג שֶׁל קָטָנִי וּמְלַמֵּד אוֹתוֹ טְרִיקִים וְתַעֲלוּלִים, וַאֲפִלּוּ לוֹקֵחַ אוֹתוֹ לְטִיסוֹת נוֹעָזוֹת בְּרַחֲבֵי הָעִיר.
הַבְּעָיָה הִיא שֶׁלִּפְעָמִים הוּא גַּם מְסַבֵּךְ אוֹתוֹ בְּצָרוֹת צְרוּרוֹת…

דְּמוּתוֹ שֶׁל הַגּוּץ הַמְּעוֹפֵף שֶׁעוֹשֶׂה שְׁטוּיוֹת אֲבָל גַּם מַגְשִׁים חֲלוֹמוֹת,
הִיא פְּרִי דִּמְיוֹנָהּ שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת הַשְּׁבֵדִית אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן, יוֹצֶרֶת בִּילְבִּי, מָדִיקֶן, אֵמִיל וְעוֹד גִּבּוֹרִים שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת לִבָּם שֶׁל יְלָדִים בְּכָל הָעוֹלָם.
קַרְלְסוֹן עַל הַגַּג רָאָה אוֹר לָרִאשׁוֹנָה בְּ־1955 וּמֵאָז זָכָה לִשְׁנֵי סִפְרֵי הֶמְשֵׁךְ, לְסִדְרַת סְרָטִים מְצֻיָּרִים וּלְעִבּוּד לַתֵּאַטְרוֹן וְלַקּוֹלְנוֹעַ.
תַּרְגּוּמָהּ הָעַדְכָּנִי שֶׁל דָּנָה כַּסְפִּי מַעֲנִיק חַיִּים חֲדָשִׁים לַסִּפּוּר הַקְּלָסִי.