דוב ושמו פדינגטון

מייקל בונד
50 שנה מאז ראה אור לראשונה, הדוב פדינגטון לא מפסיק להקסים ילדים והורים ברחבי העולם. וכעת, בפעם ראשונה, יקבל גם הקורא העברי את “דוב ושמו פדינגטון” בגרסתו המאוירת המקורית והמלאה. ועוד בונוס: אחרית דבר מאת יהונתן גפן, שבה הוא מגלה וגם מסביר את אהבתו לספר הזה ולגיבורו.

בימים אלה, הדוב פדינגטון בדרכו גם להוליווד: מפיק סדרת סרטי הארי פוטר שוקד על סרט ילדים המבוסס על עלילותיו של הדוב.

“דוב ושמו פדינגטון” הוא אחד מסיפורי הילדים המרנינים ביותר שנכתבו אי פעם, שנפתח עם דוב אחד קטן, שנמצא בתחנת רכבת לונדונית עם מזוודה ועם פתק שתלוי על צווארו: “נא לדאוג לדוב הזה. תודה”. למזלו הטוב, מצאו אותו בני משפחת בראון, שגם אחרי ששמעו שהגיע לבדו מפרו (ועוד כנוסע סמוי!), הם הציעו לו לבוא לגור איתם. וכך הם גילו איך זה לחיות בבית אחד עם דוב “מסוג נדיר מאוד”, ופדינגטון מצדו ניסה לגלות ולהבין איך מתנהלים הדברים בסביבה המתורבתת שלתוכה נחת.

מאז פורסם באנגליה ב-1958, “דוב ושמו פדינגטון” לא הפסיק להיות אהוב ורלוונטי. ילדים שכבר קוראים יכולים ליהנות ממנו בכוחות עצמם, קטנים מהם ישמחו לשמוע אותו מוקרא, פרק-פרק, ושלושים מיליון עותקים מהספר נמכרו עד היום ברחבי העולם.

הספר כתוב בפשטות שמשקפת את הכנות הישירה האופיינית לילדים, אך כדרכן של יצירות ספרות גדולות באמת, הוא לא מוותר גם על ערכים ספרותיים, ועל ערכים בכלל. עלילותיו של הדוב פדינגטון הן סיפור על קבלה של האחר והשונה, ועל השתלבותו בעולם זר לו. דרך עיניו של המהגר הדובי, מזדמן לנו להסתכל לרגע מבחוץ על העולם המערבי שאנו חיים בו, ועל מנהגיו ונהליו הברורים לנו מאליהם. מבחינה זו, “דוב ושמו פדינגטון” הוא סאטירה מעודנת, אך מתוחכמת, על העולם המוכר לכל ילד ולכל מבוגר.